פסק-דין בתיק תא"מ 25440-04-12

1.         בתביעה שלפניי, עותרת התובעת - תושבת המושב "מגדים" (להלן: " המושב") לחייב את הנתבעים - המושב  וחברת הביטוח שביטחה אותו מפני נזקי צד ג', לפצותה בסך 35,636 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לה עקב גניבת רכבה, ואשר בגינם לא קיבלה פיצוי מחברת ביטוח שביטחה את רכבה בפוליסת ביטוח מקיף.

2.         לטענת התובעת, היא היתה בעלת רכב מסוג פולקסווגן טוראג מ.ר 20-705-62 (להלן: " הרכב") אשר נגנב בלילה שבין 29.11.2011 ל-30.11.2011. לטענת התובעת, בשעות הבוקר התחוור לה כי הרכב נגנב, וליד המקום שבו חנה הרכב נמצא מכשיר האיתוראן זרוק.

3.         התובעת מוסיפה וטוענת כי מאמציה ומאמצי משטרת ישראל לאתר את הרכב עלו בתוהו, ולפיכך פנתה למבטחת שביטחה את הרכב בביטוח מקיף מפני גניבה, וזו פיצתה את התובעת על פי שוויו של הרכב.

4.         באשר לאחריות המושב לפצותה, טוענת התובעת כי המושב עיוול כלפיה עוולת הרשלנות, שכן "השער המערבי היה פרץ מזה זמן רב ועל כן אירעו מספר גניבות במושב" (ראו סעיף 11 לכתב התביעה), ומחקירת המשטרה והתובעת התברר, כי " השער המערבי של המושב היה פרוץ ודרכו כנראה נמלטו הגנבים עם הרכב" (סעיף 9 לכתב התביעה), ורק לאחר האירוע סגר המושב את השער והתקין מצלמות אבטחה (סעיף 12 לכתב התביעה). לאמור לעיל הוסיפה התובעת עובדה נוספת והיא, שהיא - התובעת, בדומה ליתר תושבי המושב, משלמת אגרת שמירה אותה כינתה התובעת בסעיף 6 לכתב התביעה כ- "תשלום קבוע עבור שירותי שמירה".

5.         הנזקים שנגרמו לתובעת ואשר בגינם דורשת היא פיצוי הם אלה: הפסד פרמיית הפוליסה (ביטוח מקיף) - סך 5,136 ש"ח; שלושה מכשירים ניידים מתקדמים- סך 10,000 ש"ח; שני זוגות משקפיים יוקרתיות- סך 2,000 ש"ח, תיק איפור ובשמים - סך 3,000 ש"ח; דיבורית פילוט חדשה - סך 3,000 ש"ח; הפסד ימי עבודה- סך 2,000 ש"ח וירידת ערך של הרכב- סך 10,000 ש"ח.

6.         בכתב הגנתם טוענים הנתבעים כי התשלום אותו משלמת התובעת אינו עבור שירותי שמירה, כי אם עבור תחזוקת שער הישוב. באשר לשער המערבי של הישוב, טוענים הנתבעים כי השער המערבי לא הותקן לצרכי שמירה, כי אם למטרת מניעה מן העוברים והשבים לעבור דרך המושב לצורך הגעה אל חוף הים. הנתבעים הכחישו את כל טענות התובעת בכתב התביעה, לרבות טענותיה לגבי הנזק.

הראיות

7.         מטעם התובעת הוגש תצהירה ותצהיר מר גיורא נדיב, יו"ר ועדת הביטחון במושב. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של מזכיר המושב (מזכיר האגודה השיתופית מגדים)- מר דוד מנחם ותצהירו של אורן לזרוף קצין הביטחון של המושב.

8.         כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם.

9.         לאחר תום הבאת הראיות ומתן צו להגשת סיכומים, הגישה התובעת "הודעה" על הוספת ראיות: הודעה על תשלום חודשי למושב של שמירה ומס מוניציפאלי; אישור על קניית משקפי שמש מאופטיקה "שפי"; והודעה על תשלום בגין רכב גנוב. הנתבעים התנגדו לבקשה, ובתשובה לתגובה, הוסיפה התובעת וטענה כי המסמכים מוגשים בשנית, לאחר שהתחוור לתובעת במהלך חקירתה כי לא צורפו לתיק בית המשפט. לטענתה אין להלום מצב בו תיפגע התובעת מכך שעל אף שמסמכים הוגשו, כיוון שלא נסרקו על ידי מערכת "נט המשפט" - שלא באשמתה, לא תותר הגשתם בשנית.

10.        על מנת שלא להאריך מקום שבו ניתן לקצר, ומאחר והמסמכים אינם משנים, כהוא זה, מן התוצאה אליה הגעתי, לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים וקראתי את סיכומיהם, אני מקבל את המסמכים ומצרפם לתצהיר התובעת.

עילת התביעה וזהות הנתבעת

11.        בטרם ניגש להכרעה, ראוי להבהיר שתי נקודות: הראשונה נוגעת לזהות הנתבע מס' 1  (המושב), זאת מאחר והתביעה הוגשה כנגד מושב מגדים מבלי להבהיר אם מדובר באגודה השיתופית מגדים או ועד מקומי מגדים (שני גופים נפרדים- כפי שעוד יובהר להלן). הבהרה זו מתבקשת נוכח אי הבהירות בכתב התביעה, כאשר מחד גיסא הנתבע מס' 1  הוגדר כ- "אגודה שיתופית" (סעיף 2 לכתב התביעה) והתובעת טענה בסיכומיה לגבי חובות המושב, המוסדרות בתקנון האגודה השיתופית שצורף לסיכומיה, ומאידך גיסא התובעת תמכה יתדותיה בתשלומי  "אגרת שמירה" כאשר אין מחלוקת כי הועד המקומי הוא שגובה מס זה; והשאלה השנייה, קשורה לעילת התביעה עליה מבוססת תביעת התובעת.

12.        באשר לזהות הנתבע, נראה, כי נקודה זו הובהרה ע"י ב"כ התובעת. בשל אי הבהירות הנ"ל הבהיר ב"כ התובעת, לשאלת בית המשפט, כי התביעה מוגשת כנגד הועד המקומי (ראו דברי ב"כ התובעת בעמוד 15 בשורה 20 לפרוטוקול). 

13.        לגבי השאלה השנייה, נראה, כי לא נותרה מחלוקת כי תביעת התובעת מבוססת על עוולת הרשלנות, כפי שעולה מכתב התביעה ומסיכומיה של התובעת (ראו האמור בסעיף 4 לסיכומי התובעת: " לגופו של עניין עילת התביעה בתיק זה מבוססת על עילה בנזיקין בהתאם לסעיף 35 ו- 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] .."). יצויין כי התובעת לא ביססה את תביעתה על חוק השומרים התשכ"ז- 1967 (להלן : " חוק השומרים"). 

הכרעה:

14.        על שלושה אדנים עומדת עוולת הרשלנות: התרשלות, נזק וקשר סיבתי ביניהם (ראו למשל: ע"א 2652/02 עו"ד נחום נ' דורנבאום פד"י נ"ח (3) 385; ע"א 10078/03 אורי שתיל נ' מדינת ישראל ואח' (פורסם בנבו, 19.3.2007). באשר ליסוד האשם יש להוכיח חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית.

15.        האם עיוול הועד המקומי- המושב כלפי התובעת עוולת הרשלנות.

16.        בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, טענה היא כי המושב התרשל בכך שהשער המערבי של המושב היה פרוץ ולא סגור, וכי גילתה ש "דרכו כנראה נמלטו הגנבים על הרכב" (סעיף 7 לתצהיר התובעת). עוד טענה התובעת כי " מבירור שערכתי התברר שהשער המערבי היה פרוץ כבר זמן מה לפני האירוע מבלי שהנתבעת מס' 1 נקטה בצעד כלשהוא לתקן את השער או להכין מכשול חלופי אחר אשר ימנע או יקשה מגנבים להימלט מהמקום" (סעיף 8 לתצהיר התובעת), וכי רק לאחר האירוע "דאגה הנתבעת מס' 1 לסגור את השער ולהתקין מצלמות אבטחה" (סעיף 10 לתצהיר התובעת).